פסק-דין בתיק עת"מ 2953/04

העותרים, שלושה אחים ובעלים במשותף בחלקה 780 בגוש 6535 (להלן: החלקה), מבקשים להורות למשיבות 1 ו-2 להשיב להם רצועת קרקע שייעודה חקלאי (להלן- " רצועת הקרקע החקלאית"), אשר נלקחה מהם לפני 20 שנה לצורך צבורי.

            העובדות

1.         ביום 8.6.61 נכנסה לתוקפה תכנית מתאר 253א' לעיר הרצליה לפיה חולקה חלקת העותרים לשלושה יעדים: ייעוד חקלאי, ייעוד לשטח ציבורי פתוח (שצ"פ) וייעוד למגורים א'.

2.         העותרים ביקשו לקבל היתרי בניה לבניית יחידות דיור והיתרי הבניה הוענקו להם בשלבים. חלק מהיתרי הבניה שהוענקו לעותרים הותנו בקבלת הסכמתם לכך שחלק מחלקתם תופקע, ללא קבלת פיצויים, לצורך בניית בית ספר.

3.         ביום 6.12.82 גובשה תכנית מתאר הר/1274א' (להלן: התכנית או תוכנית 1274 א'), שפורסמה למתן תוקף ביום 20.5.83 (ראה ההודעה שצורפה כנספח א' לכתב התגובה).

סעיף 9 (ה) לתקנון התכנית קבע כי אחת ממטרותיה היא לרשום שטח חקלאי על שם המשיבה 2 גם ללא הסכמת העותרים (ראה התקנון שצורף כנספח ו' לעתירה).

על פי סעיף 14 לתקנון התכנית, אחת ממטרותיה היא לרשום את השטחים החקלאיים המסומנים באותיות ב' ו-ג' (שטח ג' הוא השטח אשר מצויה בו הרצועה החקלאית נשוא העתירה - א.ט), על שם משיבה 2.

4.         העותרים חתמו על התחייבות לפיה תחולק החלקה בהתאם לתשריט שהכין מודד מטעמם ל-7 מגרשים, כאשר לגבי מגרש מס' 7, אשר נועד לייעוד חקלאי, הם חתמו על התחייבות בלתי חוזרת, לפיה אין להם התנגדות שיופקע (ראה נספח ד' לכתב התגובה).

5.         ביום 9.1.83, עובר לאישור התכנית, חתמו העותרים על שטר חכירה, לפיו הם מחכירים את מגרשים 6 ו-7 לטובת המשיבה 2 לתקופה של 999 שנה. החכירה נרשמה על ידי ב"כ העותרים בלשכת רישום מקרקעין, ולפי תנאי החכירה, הוסכם בין הצדדים כי משיבה 2 רשאית לנהוג בהם מנהג בעלים, וליהנות מכל זכויות קניין הנתונות לבעלים (ראה נספח ה' לכתב התגובה).

6.         ביום 9.1.83 נטלה משיבה 2 את רצועת הקרקע החקלאית מידי העותרים ומאז היא מצויה בבעלותה במשך למעלה מ-21 שנה מבלי שהעותרים קיבלו פיצויים ומבלי שהמשיבה 2, שניתקה את אספקת המים, איפשרה להם לעבד אותה.

 7.       ביום 20.7.00 פורסם ברשומות דבר הפקדתה של תכנית מתאר מפורטת הר/1960 (להלן: " תכנית המתאר החדשה"), שמשנה את יעוד חלק מהמקרקעין שנלקחו מהעותרים מאזור חקלאי א' לאזור מגורים מיוחד, למבני ציבור, לשצ"פ  ולדרכים (ראה התשריט שצורף כנספח י"ב וסעיף 9 לתקנון שצורף כנספח י"א לעתירה).

8.         העותרים עיינו בתשריט תוכנית המתאר החדשה, אשר טרם נכנסה לתוקפה, וראו כי רצועת הקרקע החקלאית שנלקחה מהם, אינה נכללת בגבולות התכנית החדשה אלא מסומנת כייעוד לשצ"פ, בעוד שלפי התכנית היא היתה מיועדת לייעוד חקלאי.

9.         ב"כ העותרים ביקש מהאחראית על התוכניות ברמת השרון והרצליה מטעם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז תל אביב, לתקן את התכנית החדשה כך שהקרקע תסומן כשטח חקלאי והיא השיבה כי המסמכים יתוקנו בהתאם טרם מתן תוקף לתכנית מאחר ונפלה טעות טכנית בתוכנית (ראה נספחים ט'-י' לעתירה).

10.       ביום 5.1.04 פורסם ברשומות כי תוכנית המתאר החדשה נכנסה לתוקפה ולפיה רצועת הקרקע החקלאית (המהווה- 900 מ"ר מהמקרקעין שנלקחו מהעותרים - א.ט), לא נכללת בתחומיה, אלא מצויה בתווך שבין השטח הציבורי מצפון לתוכנית לבין שטח למגורים שנמצא מדרום לה ונשארה שטח לייעוד חקלאי.

11.       ביום 3.6.04 דרשו העותרים מהמשיבות להחזיר להם את רצועת הקרקע החקלאית שכן לאור מיקומה לא יכולה לשמש ליעוד חקלאי.

דרישתם נדחתה במכתב ששלחה היועמ"ש לעיריית הרצליה  לבא כוחם ביום 13.9.04 שבו כתבה כי רצועת הקרקע, שלא נכללה בתחומי תכנית המתאר החדשה, משמשת "כחיץ ירוק ולצרכים ציבוריים", והוועדה המקומית שוקדת על תכנונה (ראה נספח המכתבים שצורפו כנספחים י"ג-י"ד לעתירה).

נימוקי העתירה

1.         רשות מקומית מוסמכת להפקיע קרקע רק לצרכים ציבוריים ומאחר וס' 188 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 אינו רואה בייעוד חקלאי צורך ציבורי ההפקעה מלכתחילה הייתה שלא כדין.

2.         אין, ולא היה, צורך ציבורי ממשי ברצועת הקרקע החקלאית שהוצאה אל מחוץ לתחומי "הקו הכחול" של תכנית הר/1960, כשהיא מסומנת כרצועת קרקע חקלאית. לו אכן היה צורך ציבורי ממשי ברצועת קרקע זו חזקה על המשיבות שהיו כוללות אותה בתחומי הקו הכחול של התכנית, אך הן לא עשו זאת.